יום חמישי, 13 במרץ 2014

ללדת


ללדת:

 

She was delivered of a child / gave birth to / brought to bed / has borne / brought forth / brought into the world her twins on her own birthday 

היא ילדה את התאומים ביום הולדתה

יום שבת, 22 בפברואר 2014

רגע חושבים... -- לא כל יום פורים

רגע חושבים...

לא כל יום פורים 

התקשורת האנושית מבוססת על מרבדי אותיות ארוגות למילים. המילים משמשות 'תחפושות' למובני-חיים והן נמצאות בתנועה אין-סופית בתוך כל תרבות ובין התרבויות השונות. אתגר החלפת התחפושות בין התרבויות נקרא בפינו 'אמנות התרגום'!

המעבר משפה לשפה במהלכם של החיים מחייב מיומנות-על בהפשטת דימויים ומילים, ביטויים ואמרות-כנף והלבשתם בכסות חדשה. עבודת 'התרגום' הזאת מחייבת דיוקים נפשיים הנובעים מאלפי שנות אבולוציה לשונית ותרבותית, ומכאן ברור ש'מחיר' תוצאת התרגום יהיה תמיד כבד מנשוא, עד בלתי אפשרי. יחד עם זאת, אנו מתעקשים לדבר בכמה שפות ולשתף מעגלים חיצוניים רבים ככל שאפשר בחוויות החיים ובהוויות העולם של כולנו. מלאכת התרגום כרוכה לפיכך גם ב 'שבבים' הניתזים לכל עבר ומותירים, לא אחת, את המוצר המוגמר זועק את זעקת המלך הערום!

שירתתי בבריטניה שש שנים נפלאות שבמהלכן עשיתי גם לנפשי – תרגמתי את שלושת ספרי שירתי מעברית לאנגלית. אני משתף אתכם בטעימת תרגום שכזאת, של שירי 'אור' שנעשתה בסיועה של חובבת שירה מקומית. מול כל שורת שיר בעברית ניצבת מקבילתה המתורגמת באנגלית ובבית האחרון של השיר מחליפות השפות את מקומן ברמיזה למורכבות אמנות התרגום וחוסר החד-משמעיות במילים המתורגמות...! התרגום עוטר בקליגראפיה יהודית מדהימה המביאה, לדעתי, את המוצר הסופי לכדי שלמות של ממש.  הפוסטר מופיע בכיתוב בצבע כחול ושחור ומעוטר בקישוטי זהב. כל מילות השיר מופיעות גם במסגרת הדקורטיבית של הפוסטר, כמנהג המעטרים היהודיים של דברי קודש עתיקים. (גודל הפוסטר : 32  X 45 ס"מ. המעוניינים בכך יוכלו לרכוש זאת ישירות דרכי תמורת 10 ₪ בלבד).





אז –

במושב בית-זית של ילדותי אני זוכר דמויות ציוריות רבות של חברי מושב שנחרטו בי כ'טיפוסים פורימיים' מיוחדים. בעיני הילד שבי ראיתי אותם 'מחופשים' כל השנה. מבלי להתכוון כלל, הם צבעו את ילדותי במושב והוסיפו חן מיוחד ונדיר לחוויות החיים שלי ושל בני דורי במושב – בני דור תש"ח.

פורים בבית זית של ילדותי היה גם חג 'העדליידע' בירושלים. משפחות משפחות היינו נוסעים באוטובוס 'העירה' וממקמים את עצמנו על המדרכה לאורך רחוב יפו – מ'מגרש הרוסים' ועד 'בית המשוגעים' בכניסה אל העיר – עם ההמונים שבאו לצפות בתהלוכה השנתית של תחפושות ענקיות מוסעות על גבי משאיות או טרקטורים. אני זוכר את השוטרים הרכובים על סוסים שחצצו בינינו לבין משתתפי העדליידע לאורך גדרות החבלים משני צידי רחוב יפו. בין דמויות הענק שחלפו על פנינו היו גם קבוצות מאורגנות של משתתפים – מחופשות ובתלבושות ססגוניות במיוחד – שצעדו, רקדו והופיעו לפנינו. כילד, אני זוכר את שעות ההמתנה הארוכה לקראת התחלת מצעד התחפושות ואת ההתרגשות העצומה. אני יכול עוד לשמוע את גלי מחיאות הכפיים של אלפי הצופים מול כל דמות שחלפה לפנינו ואת אווירת השמחה ותחושת החג האמיתית,  העממית כל כך, שהייתה פעם... 

ועכשיו...

מציאות חיינו במאה ה-21 אינה כולה חג פורים.  

364 ימים בשנה אנחנו לובשים מסיכות ועוטים תחפושות אין-ספור. כל יום וכל שעה אנחנו מוסיפים גוונים לתחפושת האישית שלנו. בכל הזדמנות – מקרית או יזומה על ידנו – אנחנו מחפשים את תוצאות הלוואי לשגרה האפורה של חיי היום-יום ומבקשים להתהדר בנוצות נוספות, רבים מאיתנו צובעים נוצות מרוטות ושחוקות ומתהדרים בצבעים חדשים. ברגעים יפים של החיים אנחנו מנפחים את החזה, זוקפים את הראש ומביטים מלמעלה. ברגעי חיים אחרים אנחנו שומטים את עצמנו לפינה חשוכה, נחבאים או סתם בורחים – נמלטים. ארון התלבושות שלנו עמוס לעייפה בכיסויים מכל הצבעים, חלקם דהויים כבר מרוב שימוש וחלקם האחר עדיין חדש – מחכה להזדמנות החיים לעשות בו שימוש. אלה מאיתנו אשר נולדו לכך – משכילים להחליף מידי פעם מסיכות ותפאורות חיים, הכל בהתאם למעמד המזדמן ולרגע. אלה שלא נולדו לכך – מוצאים את עצמם משעממים בתחפושת גלויה לכל וחד-גונית. הערמומיים יותר שבקרבנו – צובעים את עצמם בגוונים של 'אולי' ושל 'ודאי' ומוסיפים לאפרוריות החיים גם את הסוד והמתח...ואולי גם את את הטעם! וכך, 364 ימים בשנה כולנו מתחפשים ובוחשים בקדירת הצבע האנושי – מחפשים את הןורוד – וחלק מאיתנו אפילו מוצאים!

במציאות שכזאת –שנה של 364 ימים של אין סוף תחפושות ניצבת מול יום אחד של 'לא כל יום פורים' אשר בו, בהגיון העדכני המודרני של 'הפוך על הפוך',  נשכיל כולנו בעצם להיות רק... אנחנו עצמנו !!! 


*******************

עמנואל צבר
פתוח להצעות:
050-4822272
ezabar@netvision.net.il


יום ראשון, 16 בפברואר 2014

רגע חושבים... -- אל האור

רגע חושבים...

מילון הפתגמים שלי – ' איך אומרים באנגלית' – נוגע באחת מפסגות העוצמה היחודיות לתרבות האנושית. השימוש ברוח להוצאה מהכוח אל הפועל ! אל מול כוחו של המקל המכה בסלע (עיין ערך:משה רבנו...) עומדים צירופי מילים הנוקבים את נשמותינו ומנווטים את מהלכינו בחיים.

אורח חיי נקשר מאז ומתמיד בשתי השפות – עברית ואנגלית. אני רואה ושומע בשתי השפות במקביל ונהנה עד אין קץ מהמפגשים, מהעימותים ומהתובנות בין שתיהן. כך, למשל, כאשר במהלכה של שיחה באנגלית מגיב ואומר לי בן-שיחי : I know what you mean… , אני אפילו 'נעלב' מעט, בהביני שככל הנראה לא השתמשתי בביטוי המדוייק בדבריי, אבל בן-שיחי - ששפת אמו היא אנגלית - הצליח בכל אופן להבין את כוונתי...!!!

' איך אומרים באנגלית' מציע לגעת בעצמה הזאת. מילים בודדות וצירופי מילים המליכו מלכים ומוטטו ממלכות לאורך ההיסטוריה האנושית. הגדיל לבטא זאת המשורר George Eliot  בשירו Count That Day Lost בהתייחסו 'למילה האחת' העושה את כל ההבדל בין יום המצדיק את קיומו ליום שאין כל טעם חיים בו.  

If you sit down at set of sun
And count the acts that you have done,
And, counting, find
One self-denying deed,
one word
That eased the heart of him who heard
, 
One glance most kind
That fell like sunshine where it went --
Then you may count that day well spent.

But if, through all the livelong day,
You've cheered no heart, by yea or nay --
If, through it all
You've nothing done that you can trace
That brought the sunshine to one face--
No act most small
That helped some soul and nothing cost --
Then count that day as worse than lost. 

ואכן, מילים מחיות וממיתות...אז ועכשיו.




אז –

בדיוק לפני 31 שנה, בליל ה- 14/2/1983, הייתי שם- ברחבת משרד האוצר בירושלים, מפגין עם כולם בעד השלום. נשאתי בידי שלט נוטף 'דם' וזעקתי את הכמיהה לתקווה בחיינו . מולנו ניצבו מפגינים שהתנגדו לדעותינו והמתח בין שתי קבוצות המחאה הלך וגבר. הייתי שם גם בשעה 8:30 כאשר רימון היד הושלך לעברנו ואמיל גרינצוויג נהרג...
  
שם, יושב על הרחבה, כתבתי:

לאמיל גרינצוויג

ואש שיצאה
ידעה.
נטלתי חלב כבוי
תמים להחריד
מוטה
תומך או נשען,
על אחים בוערים
כמו זועק לנשום את האור,
כמו צועק.

אנשים שקפאו
נשפו הבלים ואדים
עמדו מלחיות
מול אש שפרצה,
שיצאה,
שידעה.

ביד מהססת
רועדת את כל התקוות
סמכתי אותך
אל אש האחים
להאיר,
להוסיף נשמות,
לא לבכות –
להוסיף לקוות
 !!!

מאז, עברנו הרבה הפגנות, והרבה מלחמות, והרבה שנאות אחים. מאז, נפרצו כל הגבולות ונפרקו כל מחסומי תרבות החיים המשותפים שלנו. מאז, נחלקנו ל-'אנחנו' מול 'הם' בכל ויכוח פוליטי במדרונות מסלולי ההתנגשות (והתנקשות) הרבים. אני הגדרתי את עצמי שייך ל-'אנחנו' הטובים ואת ה-'הם' הגדרתי כרעים החיים בתוכנו. תמיד מצאתי ניחומים במה שחשבתי לעובדה ש-'אנחנו' מייצגים את הרוב, את הטוב הדומם, והמדמם. 'הם' היו תמיד בעיני המטורפים מגבעות החיים שלנו, הקיצוניים, השוליים החברתיים. אף פעם לא היססתי לאיזה מהקבוצות אני מעדיף להשתייך במדינה שלנו.

ואז, בא רצח רבין...

אל פני השטח החברתי צפו נציגי האל, עושי דברו, נביאי הזעם המודרניים, אשר כל מסכת נימוקיהם בוויכוח הציבורי נובעת ממקורות שמימיים עלומים, מצו-אלוהי שאין לבן האנוש זכות או כלים להרהר או לסתור אותו. 'הם' קנו לעצמם חזקה על האמת האלוהית שאין למעלה ממנה ובטירופם האידאולוגי הזה הם מבטלים את כל הערכים שירשנו, שלמדנו ושחינכנו לאורם. 'הם' מאיצים ודוחפים את כולנו אל עבר התוהו ובוהו, אל החושך.

כאן, בכפר יונה, לפני למעלה משלוש שנים, בערב סוער אחד, ב-27/10/2010, השתתפתי בהפגנת אזרחים מול משרדי המועצה המקומית. את ההפגנה הנהיגה אחת משלנו – מיטל יצחקי - עורכת דין ופעילה אנרגטית במיוחד. ביקשנו, וקיבלנו רשות, למחות על התכנית להקים קריה חרדית ביישובנו החילוני. מולנו התייצבה הפגנת נגד, כמקובל בדמוקרטיה. אנחנו ניצבנו עם שלטי מחאה, שרנו את 'התקווה' ונשמענו להוראות השוטרים שחצצו בין שתי הקבוצות. 'הם' – בשמו של האל – נהגו כאספסוף אחוז אמוק. בשם האל הם ניבלו את פיהם, זרקו עלינו חפצים וביצים סרוחות, והטילו נפצים וחזיזים אל תוך שורותינו... בשם האל שלהם, לא שלנו, רבנים ומורים ניצחו על  ה'הם' מעודדים ומאיצים בצאן מרעייתם לשעוט אל התהום התרבותית, החינוכית והערכית. במסווה שמה של הדמוקרטיה נעלמים מחיינו היהודיים כל היסודות שבזכותם באו אבותינו לכאן ושלמענם נלחמנו בכל המלחמות כאן. בשמה 'אנחנו' נחטפים על ידי 'הם' – והרוב הדומם, והשפוי עדיין, מוסיף לדמם.  

ועכשיו –

בתום מערכת בחירות סוערת במיוחד, ועם תום 'סחר הסוסים' שלאחריה, מזה כשלושה חודשים יושבת מיטל יצחקי ברוב כבוד במועצת הכפר (העיר!) ומנווטת משם את כולנו אל תקווה לעתיד טוב יותר.

כמשורר, חיי מונחים על פי שורות ומילים שהגדרתי לעצמי. בדרך זו אני גם מתגונן מפני הררי הייאוש המאיימים על חיינו, מפעם לפעם. אחד השירים המכוננים בכתיבתי הוא שירי 'אור'. אני חולק בו עם קוראי את מחשבותיי הנובעות מהשאיפה האנושית 'לצאת אל האור' מתוך חשכת הימים. השיר מעודד לשאוף אל האור, ללמוד לקראתו, לדעת. בשיר אני גם רומז לכך שיש מי בינינו ששאיפתם לאור אינה צולחת בידיהם. הם אולי משתדלים, הם אולי אפילו מאמינים באור, אבל עד שהם...ועד שהם...הם ...

אור


עד שיוצאים אל האור
הולכים לקראתו
חשוכים
עד שיודעים .

להוציא אל האור
מתוך מה ?

מתוך חושך , אולי ?
או מתוך אור יותר ,
אל פחות ?


להוציא -
שמא
אולי
לא יצא
מעצמו .


עד שיוצאים אל האור ,
עד שיודעים ,
עד שחיים
מתים .


*******************

עמנואל צבר
פתוח להצעות:
ezabar@netvision.net.il
  



יום שבת, 8 בפברואר 2014

תרגיל חכם ומוצלח ביותר


תרגיל חכם ומוצלח ביותר:


Inviting the top leaders to his private party was indeed a hat trick

הזמנת צמרת המנהיגים למסיבה הפרטית שלו היתה באמת תרגיל חכם ומוצלח ביותר

יום רביעי, 5 בפברואר 2014

תומך ב...


תומך ב...:

A married couple must stand by / stand for / bear with /  each other 

זוג נשוי חייב לתמוך אחד בשני

/ I stand back of / stand up with / stand up for / take up for / take sides in / side with  / go with / go along with / get behind / stick up for /  everyone who believes in justice 

אני תומך בכל מי שמאמין בצדק 

/ I am willing to back up / to shore up / to hold a brief for / to take her side for / to take her part for / to come down on the side of / to second what she said 

אני מוכן לתמוך במה שהיא אמרה


יום שלישי, 4 בפברואר 2014

תאונה בלתי נמנעת


תאונה בלתי נמנעת:

This accident is an act of God 

– התאונה הזאת הינה מעשה יד האלוהים (תאונה בלתי נמנעת)  

יום ראשון, 2 בפברואר 2014

שילם על עצמו


שילם 'על עצמו' (בנפרד):


When we go out with friends we always go Dutch / prefer a Dutch treat

כשאנו יוצאים עם חברים אנחנו תמיד משלמים בנפרד  

/ each of the participants had to pay his way / to pay his own way 

כל אחד מהמשתתפים היה צריך לשלם עבור עצמו 

/ he agreed to pay her way 

הוא הסכים לשלם עבורה